יעקב, מתוך בקיאותו ברעיית צאן וסלידתו מרמאות, מוכיח את הרועים המקומיים על כך שהם יושבים בטלים. באומרו הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל הוא מבהיר לשכירים שטרם הסתיים יום עבודתם, ומוסיף לֹא־עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה כדי להדגיש שגם אם הבהמות שייכות להם, עדיין לא הגיעה השעה להכניסן חזרה לדיר. בחירתו במילה הַמִּקְנֶה במקום "צאן" נועדה להזכיר להם את חובתם שלא להניח לרכוש הבעלים לבטלה, ולכן הוא מורה להם הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ. מעבר לתוכחה זו ולרגישותו לצער בעלי החיים הממתינים בשעמום, ליעקב היה מניע אישי לשלח משם את הרועים, שכן הוא ביקש לדבר עם רחל ביחידות כשתגיע ואף חשד שהם ממתינים במקום רק כדי לראותה.
בראשית, פרק כ״ט, פסוק ז׳
פרשת ויצא
וַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא־עֵ֖ת הֵאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.