יצא לכם פעם לראות אנשים שהיו אמורים לעבוד, אבל במקום זה פשוט ישבו בחיבוק ידיים? זה בדיוק מה שקרה ליעקב. כשהוא מגיע לבאר, הוא רואה רועי צאן יושבים ונחים למרות שעדיין אמצע היום. יעקב הוא אדם ישר מאוד ששונא רמאות, וגם אכפת לו מבעלי החיים שסתם עומדים ומשתעממים. לכן, למרות שהוא רק אורח שהגיע מרחוק, הוא מחליט להעיר להם.
הוא אומר להם הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל. כלומר, יש עוד הרבה זמן עד הערב, ואם אתם פועלים שעובדים בשביל מישהו אחר, אתם צריכים להמשיך לעבוד ולא לבזבז את הזמן של בעל הבית. יעקב מוסיף ואומר לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה, כדי להסביר שגם אם הכבשים שייכות לכם, עדיין לא הגיעה השעה להחזיר אותן הביתה. המילה הֵאָסֵף פירושה להכניס את הצאן חזרה למקום המגורים שלו.
אבל ליעקב הייתה גם סיבה סודית לכך שהוא ניסה לשלוח אותם משם. הוא שמע שרחל מתקרבת, והוא רצה מאוד לדבר איתה בשקט וביחידות, בלי שכל הרועים יהיו מסביב ויפריעו להם.