תארו לעצמכם שאתם מגיעים לארץ חדשה ורחוקה אחרי מסע ארוך מאוד. לאן הייתם הולכים קודם? יעקב מגיע לארץ קדם, ומתחיל להתבונן סביבו לאט לאט. הפעולה הראשונה שלו היא וַיַּרְא, הוא פשוט מסתכל ורואה את מה שקורה סביבו. קודם כל הוא מבחין מרחוק כי ישנה בְאֵר בַּשָּׂדֶה. כשהוא מתקרב קצת יותר, הוא מגלה שוְהִנֵּה־שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־צֹאן. המילה וְהִנֵּה מופיעה פעמיים כדי להראות לנו שיעקב מגלה את הדברים צעד אחר צעד.
הכבשים שיעקב רואה רֹבְצִים עָלֶיהָ, כלומר נחים וממתינים ממש קרוב לבאר. הכתוב מספר לנו כי יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, כלומר הרועים הם אלו שמשקים את הצאן, וזהו המנהג הרגיל שלהם בכל יום.
אבל יש שם משהו יוצא דופן, על פתח הבאר מונחת אבן עצומה. התורה מדגישה שוְהָאֶבֶן גְּדֹלָה כדי שנבין עד כמה היא כבדה. יצא לכם פעם לחשוב למה שימו אבן כל כך כבדה על באר מים? הסיבה הראשונה היא כדי למנוע מאנשים או מבעלי חיים ליפול פנימה ולשמור על המים נקיים. אבל יש כאן עוד סיבה מעניינת: הרועים פשוט לא סמכו אחד על השני. האבן הייתה כל כך כבדה, עד שאף רועה לא יכול היה להזיז אותה לבדו ולשאוב מים בסתר על חשבון האחרים. הם היו חייבים לחכות שכל הרועים יתאספו כדי לגלגל אותה יחד.
התיאור של האבן הענקית הזו נועד להכין אותנו להפתעה. בקרוב נראה כיצד יעקב, שבוטח בה' ומקבל ממנו כוחות מיוחדים, יצליח לעשות משהו מדהים עם האבן הזו לגמרי לבדו.