בראשית, פרק כ״ט, פסוק ג׳

חשבתם פעם מה עושים כשצריכים להרים משהו כל כך כבד, שאף אחד לא יכול להזיז אותו לבד? במדבר, הבאר היא המקום החשוב ביותר, וסביבה מתנהלים החיים. כשכתוב שכל העדרים היו שם, הכוונה היא בעצם לרועים שלהם, כי הרי הכבשים לא הולכות לשום מקום בלי הרועה שמכוון אותן. הרועים היו מגיעים אל הבאר ופשוט יושבים ומחכים. הסיבה לכך הייתה שעל פתח הבאר הונחה אבן ענקית וכבדה. איש אחד לא היה יכול להזיז אותה בעצמו, ולכן הם חיכו עד שונאספו כולם. רק כשכל הרועים היו יחד, הם איחדו כוחות ווגללו את האבן, כלומר גלגלו אותה הצידה במאמץ משותף. אחרי שהבאר נפתחה, כל רועה הלך ווהשקו את הכבשים שלו בנפרד. כשכולם סיימו, הם והשיבו את האבן למקומה בזהירות רבה, כדי שתכסה את הפתח בצורה מושלמת ותשמור על המים היקרים. כל הפעולות האלה לא קרו רק פעם אחת, אלא היו השגרה הקבועה של הרועים, סדר פעולות שהם חזרו עליו יחד בכל יום מחדש.