קרה לכם פעם שמישהו עשה משהו שנראה כמו מתנה תמימה, אבל בעצם הסתיר בתוכו תכסיס? באותם ימים, כשאשה הייתה מתחתנת, היה נהוג שהאבא נותן לה מתנת חתונה מיוחדת: שפחה שתעזור לה ותשרת אותה. לכן, לבן נתן אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ כדי שתהיה עוזרת אישית.
אבל לבן היה ערמומי מאוד. זלפה הייתה השפחה הצעירה מבין השפחות. המנהג אז היה לתת את השפחה הגדולה לבת הגדולה, ואת השפחה הקטנה לבת הקטנה. כשלבן החליט לתת דווקא את השפחה הקטנה, הוא עשה זאת כדי לבלבל את יעקב. המילה לָהּ מתארת את מה שיעקב חשב באותו רגע, הוא ראה את השפחה הצעירה והיה בטוח שהיא ניתנת לרחל, הבת הקטנה, ולכן חשב שהוא מתחתן איתה. אבל מיד אחר כך התורה מגלה לנו את האמת המוסתרת וכותבת שהשפחה ניתנה לְלֵאָה בִתּוֹ, כדי להזכיר לנו שלמרות הבלבול של יעקב, זו הייתה לאה שהתחתנה באותו הלילה וקיבלה את המתנה.