בראשית, פרק ל״ד, פסוק כ״א

תארו לעצמכם שאתם מנסים לשכנע קבוצה גדולה של אנשים להסכים למשהו ממש קשה, איך הייתם גורמים להם להגיד כן? חמור ושכם עומדים מול תושבי העיר שלהם ונושאים נאום חכם ומחושב. הם רוצים שהתושבים יסכימו לתנאי הכואב והקשה שהציבו בני יעקב, אבל הם מסתירים את הסיבה האמיתית לכך, שהיא האהבה של שכם לדינה. במקום זאת, הם מציגים את החיבור עם משפחת יעקב כהזדמנות נהדרת שתביא לכולם רק טוב. קודם כל, הם מנסים להרגיע את הפחדים של התושבים. אנשי העיר ראו שבני יעקב כועסים ועצובים בגלל מה שקרה עם דינה, ופחדו שזה יוביל להתנגשות אלימה. לכן המנהיגים אומרים שהאנשים האלה שְׁלֵמִים איתנו, כלומר, פניהם לשלום אמיתי והם לא מחפשים לנקום או לריב. לאחר מכן, הם מרגיעים חשש נוסף של התושבים שאולי יהיה צפוף מדי בעיר. הם מבטיחים להם שהארץ היא רַחֲבַת יָדַיִם. המילה ידיים כאן פירושה מקומות, והכוונה היא שיש סביב העיר המון שטחים פתוחים וריקים, כך שיש מספיק מקום לכולם בלי שיהיה דוחק. בסוף הנאום, חמור ושכם משתמשים בתרגיל חכם כדי להחמיא לאנשי עירם. כשהם מדברים על החתונה בין המשפחות, הם אומרים את המילה נִקַּח. בניגוד לבני יעקב שאמרו "תתנו לנו", חמור ושכם משתמשים במילה שגורמת לתושבי העיר להרגיש שהם הצד החזק והשולט שמחליט את ההחלטות. התחושה הזו נועדה לגרום להם להרגיש חשובים ולהסכים לתנאי של משפחת יעקב בלי להתנגד.