חמור ושכם עומדים מול אנשי עירם ונושאים נאום פוליטי וכלכלי מחושב. מטרתם היא לשכנע את תושבי העיר למול את עצמם, אך הם מסתירים במכוון את המניע האישי והאמיתי למעשה, שהוא אהבת שכם לדינה. תחת זאת, הם מציגים את ההתמזגות עם משפחת יעקב כהזדמנות חברתית וכלכלית יוצאת דופן שתיטיב עם העיר כולה [ביאור יש"ר].
ראשית, המנהיגים מבקשים להרגיע את החששות הביטחוניים. תושבי העיר ככל הנראה הבחינו בעצב ובכעס של בני יעקב בעקבות לקיחת דינה, וחששו מפני פעולת תגמול אלימה מצד אנשים חזקים אלו [רמב"ן, הטור הארוך]. לכן הם מכריזים: הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ. הפרשנים מציעים מספר רבדים להבנת מילה זו. הגישה המרכזית היא שהכוונה ליחסי שלום; בני יעקב אינם נוטרים טינה, אינם מבקשים לנקום את עלבונם, ופניהם לשלום בלב שלם וללא חשש למרמה [ספורנו, אור החיים, רד"ק, רש"י, מזרחי, גור אריה]. גישה שנייה מסבירה את המילה מלשון שלמות והשלמה כלכלית: העיר חסרה סוחרים בינלאומיים שייצאו את עודפי התבואה שלה, ורק חיבור עם העברים, המוכשרים במסחר, יהפוך את כלכלת העיר לשלמה [העמק דבר, קרני אור]. פירושים נוספים רואים בכך הבטחה לברית צבאית שתסייע להם מול אויבים [מלבי"ם], או ציון לעובדה שבני יעקב הם אנשי מעלה שראויים להיחשב כאזרחים שווי זכויות בעיר שלם [רלב"ג, קונטרס חיבה יתירה, מחוקקי יהודה].
לאחר מכן, הם מתמודדים עם החשש מפני צפיפות ותחרות על משאבים, ומבטיחים: וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם לִפְנֵיהֶם. המילה יָדַיִם מקבלת כאן משמעות של מקומות. באותה תקופה שכם הייתה עיר קטנה מוקפת בשטחי מרעה עצומים וריקים, ולכן המרחב הפיזי יוכל להכיל את כולם ללא דוחק [אבן עזרא, רד"ק, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, בכור שור, חזקוני]. מנגד, יש המפרשים זאת כהבטחה לשפע כלכלי. הארץ מתוארת כ"רחבת ידיים" במובן של נדיבות ופזרנות; יש בה סחורה רבה אך מעט קונים. כניסתה של משפחת יעקב העשירה תזרים הון חדש ותביא גל של צרכנים שיעשירו את תושבי המקום, כך שאיש לא יפסיד מנוכחותם [רש"י, מזרחי].
לבסוף, חמור ושכם משתמשים במניפולציה פסיכולוגית כדי להחניף לאנשי עירם. בעוד שבני יעקב הציגו את התנאי שלהם בניסוח "את בנותיכם תתנו לנו", חמור ושכם הופכים את המשפט כשהם מדברים אל עמם ואומרים: אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים. השימוש בפועל האקטיבי "ניקח" יוצר אשליה של שליטה ועליונות, וגורם לתושבי העיר להרגיש שהם הצד החזק שמכתיב את התנאים למשפחה מכובדת וגדולה. תחושת העליונות הזו היא שנועדה לגרום להם להסכים לדרישה הכואבת של ברית המילה ללא התנגדות [אור החיים, מלבי"ם, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ].