חמור מתעלם מהאירוע הקשה שקדם לפנייתו, ומדבר כאדם מיושב המעוניין בשידוך טבעי, מתוך הבנה שישיבת יעקב בארצו תביא לו תועלת רבה [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. בדבריו הוא מציע למשפחת יעקב שדרוג מעמד דרמטי: מעבר ממעמד של זרים להתיישבות חופשית הכוללת איחוד חברתי ומסחרי. למעשה, חמור מבטיח לבטל את כל ההגבלות שהיו נהוגות כלפי גרים באותה תקופה [מלבי"ם].
כאשר הוא אומר וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ, אין הכוונה רק למגורים באזור גיאוגרפי משותף, אלא לישיבה בקביעות ובחברה אחת, מבלי להיות מרוחקים ונפרדים [העמק דבר, ביאור שטיינזלץ], תוך קבלת הזכות להתגורר במקומות המובחרים שבעיר [מלבי"ם].
ההצעה וּסְחָרוּהָ מהווה חריגה משמעותית מהמקובל, שכן עיסוק במסחר היה לרוב אסור לגרים [ספורנו, ברכת אשר]. חמור מציע להם לשוטט בארץ בחופשיות, לייבא ולייצא תבואה [העמק דבר], או לנוע בה לצורכי עסק והנאה כאילו הייתה מקומם הטבעי [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שבני יעקב היו רועי צאן ולא עסקו במסחר מעולם, עצם ההצעה נועדה להפגין את רוחב לבו של חמור [ברכת אשר].
שיא ההצעה מגולם במילים וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ. אם עד לאותו רגע נאלץ יעקב לקנות חלקה קטנה בכסף רב, כעת מוצעת לו הזדמנות לקנות נחלות ואחוזות עולם [העמק דבר, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מסכימים כי רכישת האדמות נועדה להפוך אותם לתושבי קבע השווים במעמדם לגדולי העיר, אך יש המפרשים כי ההבטחה מרחיקה לכת אף יותר, ומשמעותה שהארץ תעבור לבעלותם המלאה של בני יעקב ולא תהיה עוד שייכת לתושביה המקוריים [בכור שור].