נכונותו של מנהיג לשנות את גופו ואת דת עמו למען קשר נישואין חושפת שילוב של תשוקה אישית ואינטרס פוליטי. הכתוב מדגיש כי שכם מיהר לפעול כדי לממש את התנאי שהציבו בני יעקב. מבחינה לשונית, המילה אֵחַר היא פועל בזמן עבר בבניין פיעל (בדומה למילה "בֵּרַך"), המורה על כך שהוא לא השתהה או התעכב ברצונו [אבן עזרא, רשב"ם, מחוקקי יהודה].
הפרשנים נחלקו בשאלה מהי הפעולה ששכם מיהר לַעֲשׂוֹת. גישה אחת מסבירה כי הוא לא השתהה מלכנס מיד את בני עירו ולדבר על ליבם כדי שיסכימו למילה [רד"ק, ביאור יש"ר]. מנגד, גישה אחרת טוענת כי שכם מל את עצמו מיד, עוד בטרם פנה לאנשי העיר. הוא עשה זאת כדי להבטיח שדינה תישאר בידו, וכן כדי לשמש דוגמה אישית; משעה שהוא, המנהיג, כבר נימול, אנשי העיר יבושו לסרב לו וייאלצו ללכת בעקבותיו [העמק דבר, מלבי"ם, אלשיך].
ההסבר למהירות פעולתו טמון במילים כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב. בניגוד למונחים כמו חשק או אהבה המבטאים רגש ותאווה, המונח "חפץ" מצביע גם על רצון בתועלת מעשית וכלכלית. שכם זיהה את עושרו הגדול של יעקב ואת מעלתו הרוחנית, והבין את הרווח העצום שיצמח לו מחיבור עם משפחה זו [מלבי"ם, העמק דבר]. יש אף מפרשים שהייחוס היה כה חשוב, עד שהמילים וְהוּא נִכְבָּד מתייחסות ליעקב עצמו, שהיה מכובד יותר ממשפחת שכם, ולכן שכם חפץ בבתו [קונטרס חיבה יתירה].
עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים וְהוּא נִכְבָּד מתייחסות לשכם עצמו, שהיה הבן הבכור ויורש העצר [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שהיה אדם רם מעלה, הוא לא נמנע מלהשפיל את עצמו ולמהר לקיים את התנאי בגלל רצונו העז בדינה [ספורנו]. מעמדו הרם של שכם הוא שהעניק לו את היכולת הפוליטית להעביר החלטה כה דרמטית, שכן בני עירו רחשו לו כבוד רב וידעו שלא לסרב לבקשתו [רשב"ם, רד"ק, בכור שור, חזקוני]. למרבה הפלא, עצם העובדה ששכם אנס נערה לא הפחיתה כהוא זה מכבודו וממעמדו בעיני החברה שבה חי [ברכת אשר על התורה].
הסכמתם הגורפת של אנשי העיר לבצע בגופם פעולה כה כואבת רק למען נישואי מנהיגם, מוסברת גם על רקע המבנה החברתי של העיר. בהמשך הסיפור הכתוב מכנה את התושבים "יוצאי שער עירו" (ולא "באי שער העיר" המקובל יותר לתיאור אזרחים חופשיים), רמז לכך שרובם היו איכרים וצמיתים שיצאו מדי יום לעבד את שדות אדוניהם. כנתינים משועבדים שהיו רגילים לציית בעיוורון לאדוניהם שכם וחמור, לא הייתה להם ברירה אלא להיכנע לגזרתם [רש"ר הירש].