הצעתו של חמור נועדה לפייס את משפחת יעקב על הפגיעה בדינה, תוך הפיכת האירוע הפרטי לברית פוליטית וחברתית רחבה. הצעת הנישואין נועדה למזג את שתי הקבוצות ליחידה אחת בעלת קרבה הדוקה [ביאור שטיינזלץ]. חמור חפץ מאוד בחיבור זה, שכן הוא ראה במשפחת יעקב משפחה חשובה ומיוחסת יותר מכל גדולי ארצו [ביאור יש"ר]. בנוסף, מכיוון שמשפחת יעקב חיה בהתבדלות משאר העמים, חמור הציע להם הזדמנות להשתלב ולהפוך לאזרחי הארץ, כך שדרכו הם יתקרבו ויתערבו גם עם שאר אומות העולם [העמק דבר, מלבי"ם].
בפנותו אליהם אומר חמור וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ, כלומר עמנו [רד"ק, ביאור יש"ר]. הפרשנים עומדים על השימוש המיוחד במילה אֹתָנוּ במקום בביטוי השגור יותר "בנו". גישה אחת מסבירה זאת על פי כללי הלשון, לפיהם שימוש במילת היחס "את" מעיד על הצד שיוזם ופותח בהצעת הנישואין, בניגוד לאות ב' המציינת את הצד המשיב והמסכים. לכן, לשונו של חמור מדגישה שהוא זה שתובע את הקשר בתחילה [מלבי"ם]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה בכך ניסיון החנפה, שבו חמור מעצב את דבריו כך שמשפחת יעקב תצטייר כצד הפעיל והשולט בהתקשרות, בעוד הוא ואנשי עירו הם הצד הפעול והמובל [הכתב והקבלה].
מגמת ההחנפה ממשיכה גם בחלקו השני של הפסוק, בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחּוּ לָכֶם (כאשר האות בי"ת במילה בְּנֹתֵיכֶם מודגשת בדגש [מנחת שי]). הפרשנים מסכימים כי חמור ניסח את הדברים כך כדי לתלות את הכבוד ביעקב ובבניו. הוא מעניק להם את השליטה המלאה לבחור את הנשים החשובות והיפות ביותר כרצונם, בניסיון לפתות אותם להסכים לשידוך של דינה. מעניין לציין כי כאשר חמור יציג את הדברים מאוחר יותר בפני אנשי עירו, הוא יהפוך לחלוטין את הלשון ויאמר "בנותם ניקח לנו ואת בנותינו ניתן להם", וזאת כדי להחניף לבני עירו ולשכנע אותם למול את עצמם [רשב"ם, הכתב והקבלה, ביאור יש"ר, הדר זקנים].
רובד נוסף בניסוח זה נוגע להבדלי התרבויות. חמור הבין שהנהגתה של משפחת יעקב שונה לחלוטין ממנהגי המקום. משום כך, הוא נמנע מלומר במפורש שייקחו את הבנות "לנשים" כפי שיאמר לאנשי עירו, אלא הציע פשרה גמישה: בנות יעקב יינתנו לאנשי שכם לפי מנהגי המקום, ואילו בני יעקב ייקחו את בנות שכם לפי הנהגתם הייחודית. בכך תלה חמור את אופי הנישואין ברצונם של בני יעקב, מתוך הבנה שהגברים הם אלו שקובעים את הנהגות הבית [העמק דבר].