מנהיגי שכם מציגים בפני אנשי עירם הצעה אסטרטגית, ומשכנעים אותם לעבור ברית מילה כדי להתמזג עם משפחת יעקב. אולם, מאחורי ההצעה לשלום ולאחדות מסתתר מניע כלכלי של ניצול והשתלטות.
המילה יֵאֹתוּ משמעותה יסכימו, יטו את ליבם לדבר, או יראו זאת כדבר ראוי ונכון [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, מחוקקי יהודה]. המנהיגים מסבירים כי משפחת יעקב תסכים להתמזג עמם אך בְּזֹאת, כלומר בתנאי הספציפי הזה [ביאור יש"ר], של בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל זָכָר – בעת שכל גבר בעיר יהיה נימול [רש"י]. דרישה זו נובעת מכך שהערלה והמילה מהוות סימנים מובהקים להפרדה בין העמים [ביאור שטיינזלץ].
במפגש זה מתגלה פער מהותי בכוונות הצדדים. בעוד שבני יעקב התכוונו לכך שברית המילה תאפשר אך ורק את עצם החיתון ביניהם ולא מעבר לכך, חמור ושכם הציגו זאת לאנשיהם כהזדמנות להתמזגות מוחלטת לעם אחד [ביאור יש"ר].
מתוך פרשנות הדברים עולה כי חמור ושכם תכננו מזימה רעה נגד יעקב ובניו. הם פיתו את בני עירם להסכים לתנאי בטענה כי לאחר שיעברו את המילה, כל רכושם של בני יעקב יעבור לידיהם. תוכניתם הייתה לאפשר לבני יעקב לשבת עמם באופן זמני, מתוך כוונה שבהמשך יוכלו לגרשם בקלות ולהשתלט על כל נכסיהם [אבן עזרא, מלבי"ם]. רכוש זה כלל את עדרי הצאן והבקר המרכזיים שבשדה, את הבהמות הבודדות שבבתים, ואת שאר קניינם [מחוקקי יהודה]. מזימה זו, לשלוח יד ברכושם של בני יעקב, היא שמצדיקה בסופו של דבר את הפעולה הקשה שנקטו בני יעקב נגד אנשי העיר [מחוקקי יהודה].