לאחר כיבוש העיר שכם, בני יעקב אוספים את השלל ומלקטים את בעלי החיים. הכתוב מבחין בין העדרים הגדולים לבין בעלי החיים הבודדים. הצירוף ואת אשר בעיר מתייחס לבהמות יחידות שהיו בבעלותם של אנשים פרטיים, שכן המונחים "צאן" או "בקר" אינם מתאימים לתיאור בהמה בודדת [העמק דבר]. מבחינת קריאת הטקסט, המילים אשר בעיר מחוברות במקף ונקראות כיחידה אחת ברצף [מנחת שי].
ביחס לפועל לקחו, מוסבר כי בני יעקב לקחו את הבהמות לעצמם באופן פעיל, בשונה משאר החפצים והשלל שהופקרו לכל דורש. הסיבה לכך נובעת מאיסור צער בעלי חיים; מאחר שחיות משק ניזונות מידי בעליהן ותלויות בהם, הפקרתן ללא בעלים הייתה מובילה למותן ברעב. על כן, הם אספו אותן תחת חסותם כדי לדאוג למחסורן [העמק דבר].