מנהיגי העיר מנסים לשכנע את תושביהם לעבור ברית מילה כדי להתמזג עם משפחת יעקב. כדי לזכות בהסכמתם, הם פורטים על נימת תאוות הבצע, ומציגים את האיחוד לא כוויתור, אלא כהשתלטות כלכלית ודמוגרפית משתלמת במיוחד.
בדבריהם הם מפרטים את רכושם של בני יעקב, וישנה הבחנה בין סוגי הבהמות השונים. המילה מִקְנֵהֶם מתייחסת לעדרים הגדולים הרועים בשדה, המהווים את עיקר רכושו של האדם, בעוד שהביטוי וְכָל בְּהֶמְתָּם נועד לכלול גם בהמות בודדות המוחזקות בתוך הבית [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר], או חיות בר שעברו ביות [העמק דבר]. מנגד, יש הסבורים כי אין כאן חלוקה לסוגים, אלא כפל לשון שנועד להעצים ולהדגיש את הכמות העצומה של הבהמות שברשותם [רמב"ן, הטור הארוך].
ההבטחה הֲלוֹא לָנוּ הֵם מציגה את החזון הכלכלי של שכם וחמור. הם טוענים כי מאחר שמשפחת יעקב עשירה אך מונה מעט אנשים, לעומת תושבי העיר הרבים, הרי שבעקבות המיזוג כל רכושם יעבור בהכרח לידי המקומיים. תהליך זה יתרחש באמצעות הטמעה כלכלית ותרבותית [ביאור שטיינזלץ], או שייעשה בהדרגה דרך ניצול, הונאה וגזל [ביאור יש"ר]. טענה זו שימשה כדברי פיתוי ומניפולציה כלפי בני העיר. לשם כך, המנהיגים אף הפכו את ההבטחות שנתנו קודם לכן לבני יעקב: בעוד שלמשפחת יעקב אמרו שהם אלו שיוכלו לקחת ולקבל בנות כרצונם, לתושבי העיר הבטיחו שהשליטה תהיה בידיהם. בסופו של דבר, הבטחת העושר הפכה לאירוניה היסטורית, שכן המציאות התהפכה ובני יעקב הם אלו שלקחו את בהמות העיר [בכור שור].
התנאי לכל השפע הזה מנוסח במילים אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם. המשמעות אינה שהמקומיים עושים טובה ומסכימים לאפשר לבני יעקב לשבת עמם, שהרי בני יעקב כלל לא התחננו להישאר. הכוונה היא שעליהם רק להתרצות ולהסכים לדרישה הקטנה של ברית המילה [אוהב גר, ביאור שטיינזלץ], ועל ידי הסכמה לדבר זה בלבד, וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ ישתקעו בני יעקב בעיר וכל היתרונות הכלכליים יפלו לידי התושבים [רוב הפרשנים].