חמור ושכם בנו מביאים את הצעתם אל המרחב הציבורי, מתוך מטרה לגייס את תמיכתם של תושבי העיר למהלך דרמטי. כאשר הם מגיעים אֶל שַׁעַר עִירָם, הם אינם באים לשער העיר במובנו הפיזי בלבד. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שאזור זה, והרחבה שלרוב עמדה מאחוריו, שימשו כמרכז החיים הציבוריים, המקום שבו נאספו זקני העיר, מנהיגיה ואנשיה החשובים כדי לדון בענייני ציבור ומשפט [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המציעים הבנה לשונית והיסטורית שונה מעט, ולפיה בשפות המזרח הקדום המילה שַׁעַר שימשה גם ככינוי לארמון המלך או למקום מושבם של שרי המדינות, כך שייתכן שפנו אל המרכז השלטוני של העיר [אם למקרא].
כאשר הם פונים אל הציבור, וַיְדַבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם, ניכרת אסטרטגיה מחושבת היטב בדבריהם. הם בוחרים להשמיט לחלוטין את המניע האמיתי והאישי למעשה, שהוא אהבתו של שכם לדינה. מתוך הבנה ברורה שרגשותיו הפרטיים של שכם לא יעניינו את התושבים, ובוודאי לא ישכנעו אותם להסכים לצעד הקיצוני הנדרש מהם, הם מציגים בפניהם הצעה בעלת אופי פוליטי וכלכלי בלבד, המבטיחה רווח ותועלת לעיר כולה [ביאור שטיינזלץ].