לאחר חטיפתה של דינה, פונה נשיא הארץ אל משפחתה כדי לנהל משא ומתן על נישואין רשמיים. במקום להתייחס לפשע החמור שכבר התבצע, הפנייה הדיפלומטית מתמקדת כולה בעתיד, ומסווה את הפגיעה הקשה תחת מעטה של הצעת שידוכין שגרתית.
זהות הנמענים שאליהם פונה חמור שנויה במחלוקת. המילה אִתָּם עשויה להצביע על כך שדיבר עם יעקב ובניו גם יחד, והוא משתמש בלשון הרבים בְּבִתְּכֶם משום שאחות נחשבת לאדם כבתו [רד"ק]. מנגד, יש הסבורים כי חמור עקף במכוון את יעקב ופנה רק לאחים הצעירים, מתוך הבנה שהאב לעולם לא יסכים להמיר את כבוד בתו בהבטחות חומריות [רש"ר הירש]. העובדה שהאחים הם אלו שלקחו את ההובלה בתגובה נובעת מכך שבמקום שבו יש חילול השם, אין ממתינים לחלוק כבוד לאב אלא פועלים מיד [ברכת אשר על התורה].
בדבריו, חמור מדבר בכובעו כמושל הארץ המבקש לשנות את חוקי המדינה, אשר מנעו עד אז התבוללות ונישואין בין אזרחים לגרים [מלבי"ם]. אולם, רוב הפרשנים מסכימים כי דבריו נגועים ברמאות עמוקה. חמור ושכם מסתירים לחלוטין את מעשה האונס, ומבקשים את דינה לְאִשָּׁה כאילו התעכבה בביתם מרצונה וכאילו כבודה כלל לא חולל [העמק דבר, ביאור יש"ר, חומת אנך]. אילו כוונתם הייתה טובה באמת, היה עליהם להשיב קודם את דינה לחיק משפחתה, להתוודות, לבקש מחילה, ורק אז להציע נישואין [רש"ר הירש, ביאור יש"ר]. התעלמות זו מן המציאות היא שהצדיקה מאוחר יותר את תגובתם הערמומית של בני יעקב; מאחר שחמור ושכם דיברו במרמה והתייחסו למצב כאילו אין בו פגם, ענו להם האחים באותה מטבע, והציגו את ברית המילה כמכשול היחיד [חומת אנך].
מזווית משפטית, ייתכן שישנה משמעות נסתרת במילה לֵאמֹר. אפשר שחמור מביע נכונות לשלם את הקנסות המקובלים על אונס ופיתוי כדת וכדין, בתנאי שהמשפחה תסכים לנישואין. לחלופין, ייתכן שחמור משתמש בהצהרה הפומבית הזו כדי לגרום לשכם להודות במעשה מעצמו, ובכך לנצל את הכלל המשפטי הקובע כי אדם המודה בקנס פטור מלשלם אותו [אור החיים].
באשר לביטוי חָשְׁקָה, פירושו שהנפש חפצה ורוצה [רש"י]. חשק זה שונה מאהבה רגילה; הוא מתואר כתשוקה עיוורת וחסרת היגיון, הגורמת לאדם במעמד רם לרצות דווקא נערה זרה, גם אם מבחינה הגיונית יכול היה למצוא נשים מתאימות יותר בקרב בנות עמו [מלבי"ם].