בראשית, פרק ל״ד, פסוק ח׳

חמור נשיא הארץ מנהל משא ומתן בלעדי עם יעקב ובניו, תוך התעלמות מוחלטת מרצונה של דינה וממעשה האונס. כאשר וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם הוא מכנה את דינה בְּבִתְּכֶם משום שאחות נחשבת גם כבת, אך הוא מכוון את דבריו לאחים כדי לפתותם ברווחים חומריים, והם לוקחים את ההובלה משום שבמקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לאב. בבקשתו תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה חמור יוצר מצג שווא של הצעת נישואין רגילה, התכחשות שגוררת גם את בני יעקב להשיב במרמה. המילה לֵאמֹר רומזת לדיון משפטי על תשלום קנסות האונס או התחמקות מהם, בעוד שהמילה חָשְׁקָה מבהירה כי בקשתו של שְׁכֶם בְּנִי נובעת מרצון ותאווה עיוורת, ולא מאהבה.