בראשית, פרק ל״ד, פסוק ז׳

האחים עזבו את עבודתם ובָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה בחיפזון מיד כְּשָׁמְעָם על חטיפת אחותם, ותגובתם התעצמה כשהבינו שמדובר באונס. רגשותיהם נחלקו לשניים: וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים פנימה על חרפת המשפחה וטומאת אחותם, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כלפי חוץ מתוך זעם על שכם ורצון עז לנקום בו. תגובתם נובעת מכך שכִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, כלומר מעשה של השחתה מוסרית המביא קלון, שחומרתו מתעצמת שבעתיים משום שהעז לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב, אדם קדוש שראוי לירא מפניו. הקביעה שוְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה מדגישה שמעשה אלים של חטיפה ואונס ברחוב חורג אף מהנורמות האנושיות של אומות העולם, או לכל הפחות מהווה איסור מוסרי מוחלט בתוך משפחת יעקב, בניגוד גמור לאנשי העיר שעמדו מנגד ולא עשו משפט צדק.