בראשית, פרק ל״ד, פסוק ט״ז

בני יעקב מציגים לחמור ושכם תנאים מוחלטים להשתלבות ולנישואין, מתוך הבנה שדרישות קשוחות יעקרו מלבם כל חשד למרמה. הם מצהירים וְנָתַנּוּ, כלומר אנחנו ניתן, אך המילה רומזת לתוכניתם הנסתרת שלפיה הם רק ייקחו ויבזזו את העיר. הניסוח וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ מבטא את עליונות האחים בבחירת הנשים, ומבהיר כי ברית המילה תאפשר רק קשר עתידי ואינה מתקנת את האונס שכבר נעשה. ההצעה להפוך לְעַם אֶחָד נשענת על המציאות הגופנית המחייבת את אנשי שכם להשתנות ולהימול, שכן אדם נימול אינו יכול לחזור למצבו הקודם. יעקב שתק משום שהסכים לתוכנית הגיור מתוך רצון לקרבם לעבודת ה', אך בעוד האחים הציגו כלפי חוץ כוונות דתיות, חמור תכנן בסתר לשדוד את רכושם.