בראשית, פרק ל״ד, פסוק י״א

לנוכח שתיקת בני יעקב להצעותיו הפוליטיות של חמור, מתערב שכם בשיחה מתוך להיטות לקדם את נישואיו לדינה. על כן וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל־אָבִיהָ וְאֶל־אַחֶיהָ בפנייה ישירה ומכבדת, כאילו הוא כבר חלק בלתי נפרד מהמשפחה. בבקשתו אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינֵיכֶם הוא מנסה לשכך את זעמם ולבקש מחילה על מעשהו, תוך שהוא חולק להם כבוד ומציג את הסכמתם כחסד כלפיו. בניגוד לאביו שביקש את הנערה ללא תמורה, שכם חושש מסירוב ומבטיח וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן. הוא מציע לפצותם כלכלית על הבושה שגרם, בתקווה שהמתנות הרבות ישכנעו אותם להסכים לשידוך הפרטי גם אם ידחו את כריתת הברית הלאומית.