בראשית, פרק ל״ד, פסוק י״ד

בתגובה להצעת הנישואין של שכם, בני יעקב מציגים מצג שווא לפיו המניעה היחידה לנישואין היא מצבו הפיזי, תוך התעלמות מכוונת ממעשה האונס שקדם לה. הם מצהירים בשם אביהם כי אינם יכולים לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ, בין אם זו דינה ובין אם כל אישה אחרת ממשפחת ישראל, לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה, כלומר אדם שלא הסיר את העור החיצון שנוצר על ידי ה' אך מיועד להיחתך כדי להשלים את האדם מוסרית. הנימוק לסירוב הוא כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ, שכן חיתון עם ערל מהווה כתם חברתי לדורות, וקיים גם חשש שמא המקומיים הערלים ילעגו בעתיד לבני ישראל ויראו במילה מום גופני. בעקבות משא ומתן מתוחכם זה, שכם נופל בפח וטועה לחשוב שאם רק יסיר את ערלתו, חרפת מעשהו תימחק ומשפחת יעקב תסכים להתמזג עמו.