בראשית, פרק ל״ד, פסוק כ״ד

האזרחים המרכזיים של העיר, כׇּל־יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ, הם האנשים החשובים המתאספים בשער לצרכי ציבור, להוציא פשוטי עם, זרים ותושבי כפרים סמוכים שלא ציפו לזכות בשלל. בתחילה וַיִּשְׁמְעוּ אֶל־חֲמוֹר וְאֶל־שְׁכֶם בְּנוֹ מתוך רדיפת בצע ושאיפה להשתלט על רכושו של יעקב, והסכימו לעבור את הכאב הקשה של מילת מבוגרים. בפועל, לאחר שחמור ושכם מלו את עצמם תחילה, וַיִּמֹּלוּ כׇּל־זָכָר, לרבות הטף. אולם, כאשר תושבים רבים פחדו מהצער וניסו לברוח מן העיר, כפו עליהם חמור ושכם את המעשה בעל כורחם וקבעו כי איש לא יצא מן השערים בטרם יימול.