בראשית, פרק ל״ד, פסוק כ״ב

מנהיגי שכם מסבירים לאנשי עירם כי משפחת יעקב יֵאֹתוּ, כלומר יסכימו, לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיוֹת לְעַם אֶחָד רק בתנאי המסוים של אַךְ בְּזֹאת, והוא שבְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל זָכָר, שכן המילה מהווה סימן הפרדה מובהק בין העמים. בעוד שבני יעקב התכוונו שברית המילה תאפשר חיתון בלבד, חמור ושכם הציגו זאת כהזדמנות להתמזגות מוחלטת. מאחורי הצעת השלום הסתתרה מזימה כלכלית, בה המנהיגים פיתו את בני העיר להסכים למילה מתוך הבטחה שיוכלו להשתלט על כל רכושם של בני יעקב, הכולל את עדרי הצאן, הבקר ושאר קניינם. תוכניתם הייתה לאפשר לבני יעקב ישיבה זמנית כדי לגרשם לאחר מכן בקלות ולגזול את נכסיהם, ומזימה רעה זו היא שהצדיקה בסופו של דבר את הפעולה הקשה שנקטו בני יעקב נגד אנשי העיר.