בני יעקב מציגים בפני חמור ושכם את תנאי הסף להשתלבות ולנישואין בין המשפחות, תוך שהם מסווים את תוכניתם האמיתית מאחורי דרישה דתית והצהרת אחדות.
המילה וְנָתַנּוּ נכתבת עם דגש באות נו"ן, המשמשת כתחליף לשתי אותיות נו"ן, והמשמעות היא "ונתננו", כלומר אנחנו ניתן [רש"י, רשב"ם]. מעבר לדקדוק, ניסוח התנאי חושף חוכמה פסיכולוגית עמוקה; בני יעקב הציגו תנאים מוחלטים וקשוחים, ובכך עקרו מלב אנשי שכם כל חשד למרמה, שכן דרכו של רמאי היא דווקא להקל על קורבנו כדי לפתותו [אור החיים]. יתרה מכך, המילה וְנָתַנּוּ רומזת לתוכניתם הנסתרת של האחים, שכן משתמע ממנה שאחרים יתנו, בעוד שהם רק ייקחו, כפי שאכן קרה לבסוף כשבזזו את חיל העיר [שפתי כהן].
הפרשנים חלוקים לגבי יחסי הכוחות המשתקפים בניסוח וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאחים הדגישו את עליונותם, כשהם מבהירים שהם אלו שיבחרו אילו בנות לתת ואילו לקחת כרצונם. מאוחר יותר, כשחמור ושכם ינסו לשכנע את בני עירם, הם יהפכו את סדר הדברים כדי לרצותם ויציגו מצב שבו אנשי העיר הם אלו שלוקחים ונותנים [רש"י, צאינה וראינה, ביאור יש"ר]. מנגד, יש הסבורים כי הניסוח אינו מעיד על עליונות או בחירה, אלא הוא פשוט סדר הדברים ההגיוני של התנאי [גור אריה]. מכל מקום, עצם הצגת התנאי נועדה להבהיר שמעשה המילה יאפשר רק חתנות עתידית, ואינו מתקן את חטא האונס שכבר נעשה [ביאור יש"ר].
ההצעה להפוך לאומה משותפת, כפי שמתבטא במילים וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד, מבוססת על מציאות גופנית פשוטה: אדם ערל יכול להימול, אך אדם נימול אינו יכול לחזור להיות ערל, ולכן הדרך היחידה לאיחוד היא שאנשי שכם ישנו את מצבם [בכור שור]. בני יעקב כיוונו כלפי חוץ לטובת אנשי שכם כדי לגיירם ולהכניסם לברית ה', בעוד שחמור כלל לא התכוון לעזוב את אליליו אלא רק תכנן לשדוד את רכושם של בני יעקב [ביאור יש"ר].
שתיקתו של יעקב לנוכח הצעת בניו נובעת מכך שהוא למעשה הסכים לרעיון הגיור וההתחתנות. יעקב נזקק לנשים עבור בניו ולא רצה להביאן מפדן ארם, וכן ראה חובה בכך ששכם יישא את דינה לאישה לאחר שענה אותה, כפי שמקובל בדין תורה. בנוסף, העיר שכם, המזוהה גם בשם "שלם", נחשבה למקום שבו עבדו לאל עליון עוד מימי מלכיצדק, ולכן תושביה היו קרובים יותר לעבודת ה' משאר תושבי כנען. עובדה זו מסבירה מדוע יעקב בחר לקנות שם חלקה ולהשתקע, בניגוד לאבותיו שהיו תושבים ארעיים בארץ [קונטרס חיבה יתירה].