אחי דינה מציגים בפני שכם וחמור את דרישתם הסופית, ועוטפים את רצונם העמוק בהצלה ובנקמה באצטלה של משא ומתן ענייני ושקול. בעזרת בחירת מילים מחושבת, הם מצליחים ליצור תחושת ביטחון כוזבת אצל אנשי העיר, ובמקביל מפגינים נחישות מוחלטת להשיב אליהם את דינה.
האחים מנסחים את האיום שלהם כעזיבה שלווה ולא כהכרזת מלחמה. בעצם האמירה שאם תנאי המילה לא יתקיים הם פשוט יקחו את דינה וילכו, הם מסתירים את תוכנית הנקמה שלהם ומרדימים את חשדם של שכם ואנשי עירו [אור החיים, מלבי"ם]. כדי להפוך את דרישתם לאמינה, הם מפגינים מידה מחושבת של הקפדה וכעס; אילו היו מתעלמים לחלוטין מהמעשה המגונה שנעשה לדינה ומסכימים מיד להתחתן, הדבר היה מעורר חשד שמדובר במלכודת [אור החיים]. כמו כן, הם מבהירים כי שום הון או מוהר לא יוכלו להוות תחליף למילה [מלבי"ם].
האיום וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ נועד להפעיל לחץ על שכם ולגרום לו לפעול במהירות מתוך פחד שיאבד אותה [אור החיים]. הם מדגישים כי למרות שדינה נמצאת כעת בפועל בביתו של שכם, יש בכוחם לקחת אותה משם [ספורנו]. התוספת של המילה וְהָלָכְנוּ מבהירה כי הם יעזבו את המקום יחד עם כל רכושם העצום, כך שאנשי שכם יפסידו את היתרון הכלכלי שקיוו להפיק מהחיבור עמם [ספורנו]. משמעות הדברים היא שאם אנשי העיר ימולו, משפחת יעקב תתיישב ביניהם ורק לאחר מכן יתנו להם נשים, אך אם יסרבו, הם יעזבו באופן מיידי [ביאור יש"ר].
שאלה מרכזית שעולה מן הפסוק היא מדוע האחים מכנים את אחותם דינה במילה בִּתֵּנוּ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאחים דיברו בשמו ובמקומו של אביהם יעקב, שדינה עדיין הייתה תחת רשותו [אבן עזרא, הטור הארוך, ביאור יש"ר, יהל אור]. יש המציינים כי בלשון המקרא, לעיתים המילה "בת" משמשת כמילה נרדפת ל"אחות" [הכתב והקבלה, קרני אור].
עם זאת, קיימת שכבה פרשנית נוספת המצביעה על כך שהשימוש במילה בִּתֵּנוּ נועד לבטא מסירות נפש. כשם שאב מוכן לסכן את חייו כדי להציל את בתו, כך האחים מצהירים שהם מאוחדים ומוכנים להילחם עד חורמה כדי לחלץ את דינה מיד שכם [העמק דבר, הכתב והקבלה, אלשיך]. בחירת מילים זו משדרת לשכם ולחמור כי האחים אינם חוששים מהם, וכי הם יפעלו בעוצמה להשבתה גם אם הדבר ידרוש שימוש בכוח [אלשיך].