לאחר המעשה שעשה שכם, הוא מבקש למסד את הקשר ולשאת את דינה לאישה, וללשם כך הוא פונה אל אביו בדרישה.
המילה לֵאמֹר מתפרשת בשני אופנים: ייתכן ששכם מורה לאביו ללכת ולדבר עם יעקב, או לחלופין, מילה זו באה לחזק את העניין ולהדגיש שמדובר באמירה ודאית, נחרצת והחלטית שחייבת להתקיים [רבנו בחיי].
בבקשתו קַח לִי, ניכרת גישתו השתלטנית של שכם. הוא מדבר כמעין שליט יחיד, מתוך תפיסה שנישואיו לדינה תלויים אך ורק ברצונו, שהרי הוא אדון הארץ והיא נערה זרה [רש"ר הירש]. עם זאת, לפנייה לאביו ישנו גם מניע מעשי: אף על פי שדינה כבר הייתה בביתו, שכם הבין שלא יוכל לפייס אותה ולקיים את הנישואין ללא הסכמתה. משום כך הוא נזקק להתערבות אביו שידבר עם קרוביה, כדי שאלו יתרצו ויתנו לו אותה לאישה [ביאור יש"ר].
השימוש המדויק במילה הַיַּלְדָּה נובע מכך שדינה הבהירה לשכם כי היא אינה נערה בוגרת העומדת ברשות עצמה, אלא עדיין נתונה תחת רשות אביה, ולכן מהלך כזה מחייב את הסכמתו המפורשת [מלבי"ם].