תארו לעצמכם שמישהו פגע באדם שאתם מאוד אוהבים, ואז מגיע אליכם ומדבר כאילו הכל רגיל לחלוטין. איך הייתם מגיבים? שכם לקח את דינה, אחותם של בני יעקב, בכוח. עכשיו הוא ואביו מגיעים למשפחה ומציעים הצעות של שלום, בלי להתייחס למעשה החמור שעשו. התורה מספרת לנו שוַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב. למה דווקא הבנים ענו ולא יעקב, שהוא ראש המשפחה? הבנים החליטו לדבר במקומו מתוך כבוד אליו. המקרה הקשה הזה גרם למשפחה צער ובושה, והבנים רצו לחסוך מאבא שלהם את הפגיעה שבניהול השיחה מול אנשים כאלה.
התורה אומרת שהאחים ענו בְּמִרְמָה. זה נשמע קצת מפתיע, נכון? האם שבטי ישראל משקרים? המפרשים מסבירים שכאן לא מדובר בשקר רע, אלא בחוכמה ובתחבולה שמותר לעשות כדי להציל את דינה ולהחזיר אותה הביתה. התוכנית המקורית שלהם הייתה פשוטה, וגם יעקב הסכים לה: הם רצו לשכנע את אנשי העיר לעשות ברית מילה, לחכות שהם יהיו חלשים, ואז להיכנס לעיר בשקט, לקחת את דינה ולחזור הביתה בלי שום מלחמה. התחבולה הייתה רק בכך שהם הסתירו מאנשי העיר את הכוונה שלהם לעזוב מיד עם דינה. דרך אגב, המעשה הקשה שקרה מאוחר יותר בעיר נעשה רק על ידי שמעון ולוי על דעת עצמם, ויעקב מאוד כעס עליהם על כך.
בסוף, התורה מוסיפה את המילים וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם. המילים האלה הן לא משהו שהאחים אמרו לשכם, אלא הסבר שהתורה נותנת לנו. התורה בעצם מסבירה למה היה מותר לאחים להשתמש בתחבולה הזו, כי שכם פגע באחותם והתנהג בצורה רעה. אם האחים היו אומרים את המילים האלה לשכם בפנים, הוא היה מבין שהם כועסים ומתכננים משהו, נזהר מהם, והם לא היו מצליחים להציל את דינה.