בראשית, פרק ל״ד, פסוק ה׳

קרה לכם פעם שקיבלתם בשורה ממש מרגיזה או עצובה, והדבר הראשון שרציתם לעשות הוא לצעוק או לפעול באותו הרגע? ליעקב אבינו קרה דבר דומה. למרות שניסו להסתיר זאת ממנו, וְיַעֲקֹב שָׁמַע את החדשות הקשות. הוא גילה שאיש בשם שכם עשה מעשה רע מאוד ופגע בכבודה של בתו דינה, וזה מה שמתואר במילים כִּי טִמֵּא. באותו זמן, יעקב היה לבדו בבית, כי וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה ורעו את הצאן. למרות הכאב הגדול, יעקב לא התפרץ. במקום זאת, וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם. המילה החריש פירושה שהוא שתק, ישב בשקט והמתין. למה יעקב בחר לשתוק? יעקב היה אדם זקן וחכם שניסה לפעול בצורה שקולה. הוא הבין שהמעשה כבר נעשה, ולצעוק עכשיו כשהוא לבדו לא יעזור. הוא ידע שבאותו מקום אין צדק, ולכן עדיף לחכות שהבנים הצעירים והחזקים שלו יחזרו הביתה מהשדה. הוא רצה להתייעץ איתם ולחשוב יחד איך נכון לפעול כדי להגן על המשפחה, ולא לעשות דברים מהר מדי ובלי תכנון. לכן הוא שמר על השתיקה שלו, אפילו כשאבא של שכם הגיע אליו בלי שום בושה כאילו לא קרה דבר, וחיכה בסבלנות עד שהבנים יגיעו.