חבקוק, פרק ב׳, פסוק א׳

קרה לכם פעם שהייתה לכם שאלה ממש קשה, כזו שלא הצלחתם להפסיק לחשוב עליה עד שקיבלתם תשובה? הנביא מרגיש בדיוק ככה. הוא רואה דברים שנראים לו לא הוגנים בעולם, והוא מחכה בקוצר רוח לתשובה מאת ה'. כדי להראות עד כמה הוא נחוש, הוא מתאר את עצמו כמו חייל. כשהוא אומר עַל־מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה, הוא מדמה את עצמו לשומר בלילה שלא עוצם עיניים ולא עוזב את העמדה שלו. המילים וְאֶתְיַצְּבָה עַל־מָצוֹר מתארות צבא שמקיף עיר ולא זז ממקומו, וזה מראה שהנביא מסרב לוותר. מתוך העמדה הזו הוא ממתין, וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה־יְדַבֶּר־בִּי, כלומר הוא מצפה לשמוע את הנבואה שה' ישלח לו. אבל הנביא לא מחכה לתשובה רק בשביל עצמו. המילה תּוֹכַחְתִּי פירושה כאן ויכוח או טענה. הנביא יודע שיש עוד הרבה אנשים בעם ישראל ששואלים את אותן שאלות קשות ומתווכחים איתו, והוא רוצה לדעת וּמָה אָשִׁיב, איזו תשובה טובה וברורה הוא יוכל לענות להם כשהם יפנו אליו.