יצא לכם פעם לדבר אל צעצוע או אל אבן ולצפות שהם יענו לכם? ברור שלא, הרי הם לא באמת חיים. הנביא צוחק על האנשים שמתפללים לפסלים ומצפים שהם יעזרו להם. הוא מתאר אדם שפונה אל חתיכת עץ וקורא לה הקיצה, כלומר תתעוררי. לעץ היה פעם כוח של צמיחה כשהיה מחובר לאדמה, ולכן הפנייה אליו היא כמו אל בעל חיים שצריך להתעורר משינה חזקה. לעומת זאת, כשהאדם פונה אל האבן, שמעולם לא היו בה חיים, הוא משתמש במילה עדינה יותר ואומר לה עורי. אבל האבן היא בסך הכל דבר דומם, כלומר שותקת לגמרי ולא יכולה להוציא שום צליל.
הנביא שואל בפליאה הוא יורה? האם באמת הגיוני שפסל כזה יוכל ללמד אתכם או להגיד לכם מה לעשות? הרי למרות שהפסל נראה יפה ונוצץ מבחוץ, והוא תפוש זהב וכסף, כלומר מצופה ומכוסה במתכות יקרות שמחזיקות אותו, המציאות היא שוכל רוח אין בקרבו. אין בתוכו שום כוח, אפילו לא טיפה אחת של רוח חיים. הוא פשוט חומר ריק לגמרי.