יצא לכם פעם לחשוב מה היה קורה אם פתאום, ביום אחד, שום דבר לא היה צומח בשדות והעצים לא היו נותנים פרי?
הנביא מתאר תקופה שבה מקורות המזון החשובים ביותר נעלמים. הוא לא בוחר את הצמחים והחיות סתם כך, אלא מדבר בדיוק על המזון שהכי נחוץ לאדם כדי לחיות ולהתקיים, כמו תאנים, שמן זית, ענבים, בשר ותבואה. הוא מסביר שאין שום יבול, כלומר אין פרי או צמח שגדל. העצים פשוט מאכזבים את החקלאים שמחכים להם כל כך, ומצב כזה נקרא כחש. למשל, מעשה זית, שהוא פרי הזית עצמו, נשאר רזה ודל. השדמות, שהם שדות התבואה שבהם זורעים את האוכל, נשארים שוממים וריקים.
החוסר הזה מגיע גם לבעלי החיים. הנביא משתמש במילה גזר כדי לתאר מצב של היעלמות, שבו הצאן פשוט איננו ונעלם מתוך המכלה, שזהו דיר הכבשים. בנוסף, אין בכלל בקר בתוך הרפתים, שהם מבני המגורים של הבהמות.
למרות שהתיאור הזה נשמע קצת עצוב, יש בו מסר מעודד מאוד. הנביא מתאר כאן בעצם את מה שיקרה לאויבים של עם ישראל. הוא מבין שההצלחה והשמחה של העמים שמציקים לישראל לא יישארו לנצח. בסופו של דבר, כל השפע של האויבים ייעלם, ודווקא מתוך הזמן הריק והחסר הזה, תגיע הגאולה האמיתית.