יצא לכם פעם לנסות להסתכל ישירות על השמש בצהריים? אי אפשר, נכון? האור כל כך חזק ומסנוור שאנחנו חייבים להסיט את המבט. בדיוק ככה זה כשמדברים על הנוכחות של ה׳ בעולם. כשה׳ נגלה לעם ישראל ברגעים חשובים, כמו במעמד הר סיני או כשהופיע כעמוד אש שהאיר להם בלילות במדבר, זה היה מלווה באור עצום. המילים וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה מתארות זריחה והארה חזקה מאוד, ממש כמו אור השמש. מכיוון שאנחנו בני אדם, אנחנו לא יכולים להכיל אור אלוהי כל כך גדול, ולכן אנחנו קולטים רק את הנוגה, שזו מעין השתקפות עדינה יותר של האור שאנחנו מסוגלים לראות ולהבין.
האור המיוחד והקדוש הזה נגע גם במשה רבנו. כשמשה עמד על הר סיני וקיבל את לוחות הברית, המילים קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ מספרות לנו שקרני אור מיוחדות זרחו מתוך הפנים שלו, והן ניתנו לו ישירות מידו של ה׳. ולמרות כל האור הגלוי והבוהק הזה, המילים וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזּוֹ מזכירות לנו שיש גם דברים נסתרים. לוחות הברית שניתנו בהר סיני הוחבאו ונשמרו בתוך ארון הברית, שהיה מקור הכוח של עם ישראל והיה תמיד מכוסה ושמור מעין כל בזמן המסעות שלהם. ויש כאן עוד רעיון עמוק ומרגש: לפעמים, דווקא בגלל שהאור של ה׳ כל כך חזק ומסנוור, הוא בעצמו משמש כמקום מסתור. ה׳ נסתר מאיתנו לא בגלל שהוא איננו, אלא פשוט כי האור והעוצמה שלו גדולים הרבה יותר ממה שהעיניים שלנו יכולות לראות בבת אחת.