תארו לעצמכם מצב שבו אתם משקים ומשקים עציץ, אבל האדמה נשארת יבשה לגמרי והצמח פשוט לא גדל. זה בערך מה שקרה לעם ישראל. בגלל שהם לא התנהגו כמו שצריך ובית המקדש נשאר עזוב, ה' הביא עליהם תקופה של יובש קיצוני. ה' מכריז וָאֶקְרָא חֹרֶב, כלומר הוא מביא על הארץ יובש כל כך כבד, עד שהאדמה הופכת לקשה ואין שום טיפת לחות באוויר. מעניין לשים לב שהמילה חורב מזכירה מאוד את המילה חורבן, כדי להזכיר לעם שבית המקדש עדיין חרב.
היובש הזה פוגע קודם כל בהֶהָרִים, ומייבש את עצי הפרי והעשבים שגדלים שם. משם היובש עובר לשלושת הדברים שהם עיקר האוכל של האדם: הַדָּגָן שהוא התבואה, הַתִּירוֹשׁ שהם ענבים, והַיִּצְהָר שהם זיתים לשמן. היובש ממשיך ופוגע גם וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה, שזה בעצם כל שאר סוגי הצמחים שהיבול שלהם פשוט מתייבש ומתקלקל.
המצב הזה משפיע לא רק על הצמחים, אלא חל גם על הָאָדָם ועל הַבְּהֵמָה. האוויר היבש כל כך פוגע בהם וגורם להם לחולשה ולחוסר בריאות. בסוף, הגזירה חלה על כָּל־יְגִיעַ כַּפָּיִם, כלומר על כל העבודה הקשה של האנשים. גם אם הם ינסו להתגבר על היובש ולהשקות את השדות בעצמם עם מים מבארות, זה פשוט לא יעזור. האוויר החם והיבש ישאב מיד את כל המים שמגיעים לאדמה, והם יעבדו לחינם.