חגי, פרק א׳, פסוק י״א

Haggai 1:11Sefaria

וָאֶקְרָ֨א חֹ֜רֶב עַל־הָאָ֣רֶץ וְעַל־הֶהָרִ֗ים וְעַל־הַדָּגָן֙ וְעַל־הַתִּיר֣וֹשׁ וְעַל־הַיִּצְהָ֔ר וְעַ֛ל אֲשֶׁ֥ר תּוֹצִ֖יא הָאֲדָמָ֑ה וְעַל־הָֽאָדָם֙ וְעַל־הַבְּהֵמָ֔ה וְעַ֖ל כׇּל־יְגִ֥יעַ כַּפָּֽיִם׃ {פ}

תארו לעצמכם מצב שבו אתם משקים ומשקים עציץ, אבל האדמה נשארת יבשה לגמרי והצמח פשוט לא גדל. זה בערך מה שקרה לעם ישראל. בגלל שהם לא התנהגו כמו שצריך ובית המקדש נשאר עזוב, ה' הביא עליהם תקופה של יובש קיצוני. ה' מכריז וָאֶקְרָא חֹרֶב, כלומר הוא מביא על הארץ יובש כל כך כבד, עד שהאדמה הופכת לקשה ואין שום טיפת לחות באוויר. מעניין לשים לב שהמילה חורב מזכירה מאוד את המילה חורבן, כדי להזכיר לעם שבית המקדש עדיין חרב.


היובש הזה פוגע קודם כל בהֶהָרִים, ומייבש את עצי הפרי והעשבים שגדלים שם. משם היובש עובר לשלושת הדברים שהם עיקר האוכל של האדם: הַדָּגָן שהוא התבואה, הַתִּירוֹשׁ שהם ענבים, והַיִּצְהָר שהם זיתים לשמן. היובש ממשיך ופוגע גם וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה, שזה בעצם כל שאר סוגי הצמחים שהיבול שלהם פשוט מתייבש ומתקלקל.


המצב הזה משפיע לא רק על הצמחים, אלא חל גם על הָאָדָם ועל הַבְּהֵמָה. האוויר היבש כל כך פוגע בהם וגורם להם לחולשה ולחוסר בריאות. בסוף, הגזירה חלה על כָּל־יְגִיעַ כַּפָּיִם, כלומר על כל העבודה הקשה של האנשים. גם אם הם ינסו להתגבר על היובש ולהשקות את השדות בעצמם עם מים מבארות, זה פשוט לא יעזור. האוויר החם והיבש ישאב מיד את כל המים שמגיעים לאדמה, והם יעבדו לחינם.


נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.