קרה לכם פעם שעבדתם קשה מאוד על יצירה או משימה, ציפיתם להצלחה גדולה, אבל בסוף גיליתם שיצא לכם ממש מעט? זה בדיוק מה שהרגישו האנשים בתקופתו של הנביא חגי. הם עבדו קשה בשדות וקיוו לאסוף יבול ענק, אבל הנביא מתאר להם מצב של פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט. הם ציפו להמון, ובפועל צמחו להם פירות מעטים מאוד.
וגם כשהם כבר הצליחו לאסוף את המעט הזה, קרה דבר נוסף. על המילים וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת וְנָפַחְתִּי בוֹ מסביר ה׳ שכאשר הם הכניסו את התבואה הביתה, היא פשוט התפזרה ונעלמה, כאילו רוח חזקה נשפה עליה והעיפה אותה רחוק.
הנביא שואל בשם ה׳ יַעַן מֶה, כלומר, מדוע בעצם כל זה קורה? התשובה היא יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ. המילה יַעַן פירושה בגלל. ה׳ מסביר לעם שהברכה חסרה בגלל סדר העדיפויות שלהם. בזמן שבית המקדש עומד הרוס ואף אחד לא דואג לבנות אותו, כל אחד מהאנשים ממהר ורץ לדאוג רק לבית הפרטי שלו ולנוחות שלו.