השקעתו של העם מסתיימת באכזבה מרה, שכן הם מצפים ליבול רב אך בפועל פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט, בעקבות קללה מכוונת מאת ה'. גם את המעט שניצל, וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת וְנָפַחְתִּי בוֹ, ה' מכלה לחלוטין, בין אם על ידי נשיבה המפזרת את היבול ברוח ובין אם באמצעות מכת ריקבון המכלה אותו מבפנים. לשאלה יַעַן מֶה, מדוע קורה כל זאת, התשובה ברורה: יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ. הכל קורה בגלל שבית המקדש עומד בחורבנו ואיש אינו פועל לבנותו, בעוד כל אדם ממהר לדאוג לביתו ולצרכיו האישיים.
חגי, פרק א׳, פסוק ט׳
פָּנֹ֤ה אֶל־הַרְבֵּה֙ וְהִנֵּ֣ה לִמְעָ֔ט וַהֲבֵאתֶ֥ם הַבַּ֖יִת וְנָפַ֣חְתִּי ב֑וֹ יַ֣עַן מֶ֗ה נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת יַ֗עַן בֵּיתִי֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא חָרֵ֔ב וְאַתֶּ֥ם רָצִ֖ים אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.