הושע, פרק ט׳, פסוק א׳

קרה לכם פעם שקיבלתם מתנה נפלאה, אבל במקום להגיד תודה למי שנתן לכם אותה, הודיתם למישהו אחר לגמרי? הנביא הושע פונה לעם ישראל ומדבר איתם בדיוק על מצב כזה. הוא אומר להם אַל־תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל־גִּיל כָּעַמִּים. המילה גִּיל פירושה שמחה. הנביא מסביר לעם שהם לא יכולים להמשיך לחגוג ולשמוח כמו שאר העמים. הסיבה לכך היא ששאר העמים מתנהגים כרגיל, אבל עם ישראל קיבל את התורה ויש לו קשר מיוחד עם ה', ובכל זאת העם התרחק ממנו. לכן, במקום לשמוח, הם צריכים לעשות חשבון נפש ולהצטער על כך שאיבדו את הדרך הטובה. הנביא מתאר את העזיבה הזו כמו בגידה של אדם בהבטחה הכי חשובה שלו, ואומר כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ אָהַבְתָּ אֶתְנָן. המילה אֶתְנָן פירושה תשלום או מתנה. בני ישראל חשבו שאם הם יעבדו פסלים ואלילים, הם יקבלו מהם מתנות כמו שפע והצלחה, והם שכחו שכל הברכה מגיעה רק מה'. החטא הזה קרה ממש עַל כָּל־גָּרְנוֹת דָּגָן. גורן הוא המקום שבו אוספים את כל התבואה והחיטה מהשדה. דווקא שם, כשהמחסנים היו מלאים באוכל והמצב הכלכלי היה מצוין, במקום להגיד תודה לה' ולתת לו חלק מהתבואה, העם הביא את המתנות לאלילים. הם האמינו בטעות שהפסלים הם אלו שהצמיחו להם את האוכל.