הושע, פרק ט׳, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לשתול זרע באדמה, להשקות אותו, לחכות בסבלנות ובסוף לגלות ששום דבר לא צמח? בני ישראל שכחו שה׳ הוא זה שנותן להם את כל האוכל והשפע, ובמקום להודות לו הם התחילו לעבוד אלילים. כדי ללמד אותם מאיפה באמת מגיעה הברכה, ה׳ עוצר את צמיחת היבול. התבואה והענבים היו נאספים אל גֹּרֶן וָיֶקֶב. היֶקֶב הוא הבור שאליו יורד מיץ הענבים. אבל עכשיו, המקומות האלו לֹא יִרְעֵם, כלומר, הם לא יספקו יותר מזון לעם כי היבול פשוט לא יצמח. הנביא מזכיר גם את המילה וְתִירוֹשׁ, שהם ענבי היין. למה להזכיר אותם אם כבר דיברנו על היקב? כדי להדגיש שלא רק שלא יהיה יין לשתות, אלא אפילו לא יהיו ענבים פשוטים לאכול. התירוש יְכַחֶשׁ, כלומר ישקר ויאכזב. החקלאים יעבדו קשה ויצפו להרבה ענבים, אבל הכמות שתצמח תהיה קטנה מאוד ותאכזב אותם. כל זה יקרה בָּהּ, בעדת ישראל, כדי שיזכרו מי באמת דואג להם לכל מחסורם.