הושע, פרק ט׳, פסוק ח׳

יצא לכם פעם לנסות להזהיר חבר מפני טעות, ובמקום להגיד לכם תודה הוא כעס עליכם? זה בדיוק מה שהרגישו נביאי האמת של ה'. הנביא נקרא בפסוק צֹפֶה, כי התפקיד שלו הוא להסתכל למרחק, לראות מה עומד לקרות ולהזהיר את העם. אבל לצערנו, העם לא רצה לשמוע את דברי האמת. במקום להקשיב, הם שמו לנביא פַּח יָקוֹשׁ. ממש כמו שצייד מניח רשת או מלכודת כדי לתפוס ציפורים קטנות, כך העם ניסה ללכוד את הנביא, להכשיל אותו ולהשתיק אותו בכל מקום שאליו הלך. הכעס כלפי הנביאים היה כל כך גדול, עד שהוא מתואר במילים מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו. המילה משטמה פירושה שנאה עמוקה וקשה. השנאה הזו נכנסה אפילו אל תוך המקום שהיה אמור להיות הכי קדוש ובטוח, בית המקדש. שם, במקום להתקרב לה', העם רדף ופגע בנביאים חשובים כמו זכריה וירמיהו, רק בגלל שניסו לעזור להם לחזור לדרך הטובה.