הופעת הצרעת על מצח המלך חייבה את הרחקתו המיידית מהמקדש, שכן מצורע מטמא את המקום בעצם כניסתו אליו. ברגע שהכהנים הבחינו בנגע וַיַּבְהִלוּהוּ, כלומר הם מיהרו להוציאו משם בבהלה ובמהירות רבה כדי שלא לעכבו אפילו רגע אחד. במקביל, וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת ולא התנגד לכהנים, אלא דחף את עצמו ומיהר לרוץ החוצה. מנוסתו העצמית נבעה מכך שכִּי נִגְּעוֹ ה', שכן המלך הבין מיד שהמחלה אינה מקרית אלא הגיעה כעונש ישיר מאת ה'.
דברי הימים ב, פרק כ״ו, פסוק כ׳
וַיִּ֣פֶן אֵלָ֡יו עֲזַרְיָ֩הוּ֩ כֹהֵ֨ן הָרֹ֜אשׁ וְכׇל־הַכֹּהֲנִ֗ים וְהִנֵּה־ה֤וּא מְצֹרָע֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיַּבְהִל֖וּהוּ מִשָּׁ֑ם וְגַם־הוּא֙ נִדְחַ֣ף לָצֵ֔את כִּ֥י נִגְּע֖וֹ יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.