קרה לכם פעם שהייתם באמצע מריבה גדולה, ופתאום מישהו עצר הכול והחליט לעשות מעשה של חברות? זה בדיוק מה שקרה בזמן מלחמה בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה. המנהיגים של ממלכת ישראל הבינו שזה לא נכון להחזיק אנשים מיהודה בשבי, כי למרות הכעס, כולם בעצם עם אחד ומשפחה אחת. לכן, האנשים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת, כלומר אותם מנהיגים חשובים משבט אפרים שהוזכרו קודם לכן ועזרו לעם להקשיב לנביא, החליטו לעזור. הם וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה, הם לקחו את השבויים תחת החסות שלהם כדי לשמור עליהם ולהיטיב איתם. המנהיגים דאגו לכל מה שהאנשים היו צריכים. את וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם, האנשים שנותרו לגמרי בלי בגדים, הם הלבישו. הם נתנו להם אוכל ושתייה, וַיַּנְעִלוּם בנעליים, וגם וַיְסֻכוּם, כלומר מרחו את הגוף שלהם בשמן נעים. כשהתחילו את הדרך חזרה הביתה, המנהיגים וַיְנַהֲלוּם, הם הובילו אותם בעדינות ובהתחשבות. הם דאגו לְכָל כּוֹשֵׁל, כל אדם שהיה חלש והתקשה ללכת, והרכיבו אותו על חמורים כדי להקל עליו. כך הם הביאו אותם בזהירות עד ליריחו, שנקראת עִיר הַתְּמָרִים בגלל עצי התמר הרבים שגדלים בה, והחזירו אותם בשלום אֵצֶל אֲחֵיהֶם, בני שבט יהודה, לפני שחזרו בעצמם הביתה.
דברי הימים ב, פרק כ״ח, פסוק ט״ו
וַיָּקֻ֣מוּ הָאֲנָשִׁים֩ אֲשֶׁר־נִקְּב֨וּ בְשֵׁמ֜וֹת וַיַּחֲזִ֣יקוּ בַשִּׁבְיָ֗ה וְכׇֽל־מַעֲרֻמֵּיהֶם֮ הִלְבִּ֣ישׁוּ מִן־הַשָּׁלָל֒ וַיַּלְבִּשֻׁ֣ם וַ֠יַּנְעִל֠וּם וַיַּאֲכִל֨וּם וַיַּשְׁק֜וּם וַיְסֻכ֗וּם וַיְנַהֲל֤וּם בַּֽחֲמֹרִים֙ לְכׇל־כּוֹשֵׁ֔ל וַיְבִיא֛וּם יְרֵח֥וֹ עִיר־הַתְּמָרִ֖ים אֵ֣צֶל אֲחֵיהֶ֑ם וַיָּשׁ֖וּבוּ שֹׁמְרֽוֹן׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.