אזהרה חמורה מופנית כלפי עם ישראל, המציבה קשר ישיר בין עזיבת דרך התורה לבין חורבן וגלות. ה' מתרה כי עונשם של ישראל יכלול הן את סילוקם מהארץ והן את נטישת המקדש, שיהפוך מסמל של קדושה לאות קלון לאומי.
המילה וּנְתַשְׁתִּים מבטאת עקירה ותלישה של העם ממקומו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. האיום לגבי המקדש, לפיו ה' אומר אַשְׁלִיךְ מֵעַל פָּנַי, משמעו שהבית ייחרב [ביאור שטיינזלץ]. מהלך זה אינו שרירותי, אלא מהווה מימוש של התנאי שנקבע מראש בין ה' לישראל עוד בתורה, לפיו אם העם לא ישמע בקולו, ה' ישים את מקדשיהם לשממה [רש"י].
לאחר החורבן, הבית יהפוך לְמָשָׁל. הוא ישמש כדוגמה [ביאור שטיינזלץ], ומעין מטבע לשון שאנשים ישתמשו בו כאשר ירצו למשול משל על אדם שאירע לו אסון כבד ופגע רע [רש"י].
באשר למילה וְלִשְׁנִינָה, הפרשנים מסכימים כי היא נגזרת מעניין של התמדה בדיבור, בדומה לציווי "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" [רש"י, מצודת ציון]. ביטוי זה מצביע על כך שחורבן המקדש יהפוך לנושא לסיפור מתמיד של רעות [רש"י], וישמש כמושא ללעג בפי כל העמים [ביאור שטיינזלץ].