התנאי שמציב ה' לשלמה המלך להמשך קיום השושלת שלו דורש ממנו אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ, כלומר להקפיד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, ולשמור היטב את חוקי ה' ומשפטיו [ביאור שטיינזלץ].
בהשוואה לפסוק המקביל בספר מלכים, ניכר הבדל משמעותי בניסוח התנאי. שם נוספה הדרישה ללכת "בתום לבב וביושר", המבטאת עשייה מושלמת וטהורה ללא פניות חיצוניות, ברמה של קיום המצוות "לשמה". השמטת מילים אלו בפסוקנו מלמדת על רובד נוסף של ההבטחה האלוהית. גם במקרה שבו המעשים לא ייעשו בתום וביושר מוחלטים, ושלמה ישמור את מצוות ה' "שלא לשמה", עדיין מובטח לו שכר.
ההבדל בדרישות מתבטא גם בסוג השכר המובטח: בעוד שקיום מצוות מושלם מזכה ב"כיסא ממלכה" – שלטון נצחי על כלל ישראל שעליו ניתנה הבטחה בלבד, הרי שקיום מצוות ברמה פחותה מבטיח קיום של "כיסא מלוכה". על כך נכרתה ברית מיוחדת, המבטיחה שתמיד יישאר מזרעו של דוד מושל כלשהו בישראל, גם אם שלטונו יהיה חלקי בלבד ולא יקיף את כל העם [מלבי"ם].