ה׳ משיב לשלמה ומאשר את בחירתו במקדש כמקום משכנו, מקום שיהיה חשוב מאוד בעיניו בדיוק כפי שביקש שלמה בתפילתו [ביאור שטיינזלץ]. מבחינת נוסח הפסוק, יש שציינו כי בחלק מהדפוסים הישנים הושמטה המילה אֶת בצירוף וְהִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת, אך שאר הספרים חולקים על כך וגורסים את המילה כראוי [מנחת שי].
ההבטחה כי שמו של ה׳ יהיה בבית עַד עוֹלָם משמעותה החלטה מוחלטת שלא להשרות עוד את השכינה בשום מקום אחר [מצודת דוד]. הביטוי וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי מתפרש כהשגחתו התמידית של ה׳ על המקום [מצודת דוד]. עם זאת, יש המפרשים הבטחה זו באופן מותנה: עיניו ושכינתו של ה׳ ישהו במקדש רק אם "לבו" וחפצו יתקיימו שם, כלומר, כל עוד בני ישראל אכן יעשו את רצון ה׳ באותו מקום [רש"י].