התגלות ה' לשלמה מהווה מענה ישיר ומפורט לתחינותיו של המלך, ומציינת את קבלתו הרשמית של המקדש החדש. נבואה זו, אף שהיא מקבילה למתואר בספר מלכים, מופיעה כאן בספר דברי הימים בהרחבה וכוללת תוספות ייחודיות המפרטות את תשובותיו של ה' [רלב"ג, מלבי"ם].
וַיֵּרָא ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּלָּיְלָה מתאר התגלות שהתרחשה במראה נבואי, בחזיון לילה [רש"י], והיא מהווה התגלות לילית נוספת לשלמה [ביאור שטיינזלץ].
כאשר ה' אומר שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ, הוא עונה לשלמה בדיוק באותו מטבע לשון שבו השתמש המלך. שלמה ביקש בתפילתו "ושמעת", וה' משיב לו "שמעתי". ההתאמה המדויקת נמשכת לכל אורך התשובה האלוהית: שלמה התפלל על עצירת גשמים, רעב, ארבה ודבר, וה' משיב לו על כל אחת ואחת מהצָרות הללו בנפרד ומפרט כיצד יגיב להן אם העם ישוב מדרכו הרעה [רש"י].
במבט רחב יותר, תפילתו של שלמה התמקדה בשתי בקשות מרכזיות: האחת היא שה' ישכין את שכינתו במקדש וישמע את תפילות העם, והשנייה היא הבטחת המשכיותה של מלכות בית דוד. תשובת ה' בפסוק זה מאשרת את קבלת הבקשה הראשונה, הנוגעת להשראת השכינה ולקבלת התפילות [מלבי"ם].
ה' ממשיך ומכריז וּבָחַרְתִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כלומר במקדש שבנה שלמה [ביאור שטיינזלץ], ומייעד אותו לִי לְבֵית זָבַח. משמעות הדבר היא שהמקום נבחר להיות לה' לבית של קורבנות [מצודת דוד], המקום המיוחד שבו יזבחו זבחים לשמו [ביאור שטיינזלץ].