עתליה מגיעה אל בית ה' ונחשפת למראה דרמטי המבהיר לה כי שלטונה הגיע לקיצו. מולה ניצב המלך הצעיר במעמד ההכתרה שלו, כשהוא מוקף בתומכים ובשמחה ציבורית.
באשר למיקומו של המלך, המילים עֹמֵד עַל הָעַמּוּד זכו למספר התייחסויות. גישה אחת מפרשת כי המלך עמד פשוט בסמוך לעמוד [רלב"ג, רד"ק]. לעומת זאת, רוב הפרשנים מסבירים כי אין מדובר בעמוד רגיל, אלא במקום עמידה מיוחד, נכבד וייעודי בתוך בית ה', שהיה שמור למלכים בלבד [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. עמידה זו נעשתה כַּמִּשְׁפָּט, כלומר כמנהג המקובל של מלכים במעמדים אלו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לצדו של המלך התייצבו וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת, בעוד וְכׇל עַם הָאָרֶץ – נציגי העם – מבטאים את תמיכתם בשמחה ובתקיעת חצוצרות [ביאור שטיינזלץ].
כאשר עתליה מבינה את פשר המתרחש, היא קורעת את בגדיה וזועקת קֶשֶׁר קָשֶׁר. הפרשנים מסכימים כי משמעות הקריאה היא הכרזה על כך שמתחולל במקום מרד. כפילות המילה נועדה לבטא את החרדה והבהלה העמוקה שאחזו בה באותו רגע [מצודת דוד].