לאחר שנים ארוכות שבהן הוסתר היורש החוקי מפני סכנת מוות, מגיעה העת למהלך פוליטי וצבאי מחושב שנועד להשיב את שושלת בית דוד לשלטון. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית מתייחס למספר השנים שבהן התחבא בן המלך הצעיר בסתר [מצודת דוד]. יוזם המרד הוא יְהוֹיָדָע, הכהן הגדול [שטיינזלץ], שיש המזהים אותו עם יוחנן המוזכר בספר דברי הימים [מצודת דוד].
יהוידע מתחיל לאסוף את הכוחות הנאמנים וקורא אל שָׂרֵי הַמֵּאוֹת. המילה נכתבת במקור כ־המאיות אך נקראת "המאות" [מנחת שי, רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ששרים אלו היו ממונים מתוך הכהנים והלויים [מצודת דוד, רד"ק], אשר נשלחו לאסוף את ראשי האבות של עם ישראל [רלב"ג, מלבי"ם].
הוא אוסף אליו את הנהגת הצבא והעם, המכונה בפסוק לַכָּרִי וְלָרָצִים. הפרשנים מסכימים כי המילה לכרי נכתבה בלשון יחיד אך משמעותה היא קבוצה של אנשים [רש"י, רד"ק], אולם הם נחלקים לגבי זהותם. גישה אחת מסבירה כי מדובר בקבוצת גיבורים ואנשי צבא, ואולי אף יחידה של שכירי חרב ששמרו על המקדש [רש"י, מלבי"ם, רד"ק, שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המילה על דרך ההשאלה מהמילה "כרים" שמשמעותה אילים, וזהו כינוי לשרים, מנהיגים וראשי אבות [מצודת ציון, רלב"ג]. הרצים היו אנשי משמר שנועדו להגן על המלך [רד"ק, שטיינזלץ].
יהוידע בוחר להכניס אותם אל בית ה', מתוך הנחה כי אלו אנשים הנאמנים לממלכה ולשושלת דוד [שטיינזלץ]. שם הוא פועל לאחד אותם סביב הסוד הגדול: וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית וַיַּשְׁבַּע אֹתָם. מטרת הברית והשבועה הייתה ליצור ביניהם אהבה ואחדות, להבטיח שלא יגלו את הסוד, ולרתום אותם לעמוד לצידו במטרה להמליך מחדש את בן המלך על כסא אביו [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג].
לאחר שהבטיח את נאמנותם, מגיע רגע השיא של המפגש: וַיַּרְא אֹתָם אֶת־בֶּן־הַמֶּלֶךְ. יהוידע חושף בפניהם את יואש הצעיר, ובכך חותם איתם את ההסכם להחזרת צאצא המלוכה אל השלטון [רלב"ג, שטיינזלץ].