היורש הצעיר לשושלת בית דוד מוצא מקלט בטוח ובלתי צפוי במקום המקודש ביותר, ממש מתחת לאפה של המלכה שתפסה את השלטון. בזמן שהממלכה נשלטת בידי כוח עוין, המלך האמיתי גדל בסתר בין כותלי המקדש.
הבחירה להסתיר את הילד דווקא במיקום זה, כפי שעולה מהמילים וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית ה', נובעת משני טעמים עיקריים המשלימים זה את זה. ראשית, מבחינה מעשית, יהושבע הייתה אשת כהן גדול, ולכן שהייתה התמידית בבית המקדש הייתה טבעית ולא עוררה כל חשד [מצודת דוד, אברבנאל]. שנית, מבחינת ההסוואה, איש לא היה מעלה על דעתו שילד חי ומוסתר במקום כזה, ולכן הובטח שלא ייערכו שם חיפושים אחריו [ביאור שטיינזלץ].
המצב שבו הילד מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים נמשך במקביל לתקופה שבה וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ. שש שנות שלטונה של עתליה היו למעשה שנים מקוטעות ולא מלאות [מצודת דוד]. תקופת הסתרה ארוכה זו הסתיימה רק בשנה השביעית, כאשר הכהן הגדול החליט לאסוף את שרי המאות והלויים, לכרות עמם ברית, ולחשוף בפניהם את בן המלך שהוחבא במקדש כדי להמליכו ולהגן עליו מפני עתליה [אברבנאל].