יהוידע הכהן מארגן מבצע חשאי כדי להגן על יואש המלך הצעיר. לשם כך, הוא מחלק את כוחות המשמר למוקדים מרכזיים שונים ברחבי המקדש וארמון המלוכה, תוך הקפדה על משמעת הדוקה.
הכוחות מתחלקים לשלישים. וְהַשְּׁלִשִׁית, כלומר החלק השני של השומרים [מצודת דוד], יוצב בְּשַׁעַר סוּר. הפרשנים מסכימים כי זהו השער המזרחי של עזרת המקדש. שמו נובע מכך שמשם היו הטמאים פורשים וסרים לאחור כדי לא להיכנס למקום הקדוש [מצודת דוד, רד"ק]. שער זה מוזכר בספר דברי הימים גם בשם "שער היסוד", שכן הוא היווה את נקודת ההתחלה והיסוד של קדושת המקדש [מצודת דוד], או משום ששם היו החכמים מייסדים את ההלכה [רד"ק].
החלק השלישי והאחרון של הכוח יוצב בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים. זהו השער הדרומי של העזרה [רד"ק], אשר שימש כדרך המעבר הרשמית של המלך מארמונו אל בית המקדש, ונקרא כך על שם רצי המלך שהיו מקדימים ורצים לפניו [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. פיצול הכוחות והכנסתם דרך שערים שונים נועדו להסוות את תנועת הצבא ולשמור על סודיות המרד [ביאור שטיינזלץ].
על השומרים מוטלת החובה: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת, במטרה להגן על חיי המלך ולמנוע כניסת מתנקשים [מצודת דוד], ויש המפרשים כי הוראה זו חוזרת על הציווי לשמור על בית המלך עצמו [רש"י].
לגבי המילה מַסָּח, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמקור הוא מלשון "היסח הדעת". כלומר, על השומרים להקפיד על ערנות מרבית, ללא רגע של חוסר תשומת לב, ייאוש או חלל פנוי ללא שמירה [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, מוצגת גישה נוספת ולפיה המילה קשורה לשורש של נתיצה והריסה. לפי פירוש זה, ההוראה היא לשמור על מבנה הכוח צפוף ואחיד, מבלי שאף שומר יהרוס את השורה ויעזוב את עמדתו [רד"ק].