אלישע הנביא מתמלא ברחמים וחמלה כלפי מלך ישראל, ומחליט להעניק לו סיוע נבואי במלחמתו. לשם כך הוא מצווה עליו: קַח קֶשֶׁת וְחִצִּים [אברבנאל].
הבחירה בפעולה מוחשית, במקום להסתפק בברכה מילולית שבה יבטיח לו הנביא ניצחון על ארם, נובעת מסיבה עמוקה. בעבר, חזאל מלך ארם קיבל את כוחו באמצעות דיבורו ונבואתו של אלישע עצמו. מכיוון שכלל הוא כי דיבור אינו יכול לבטל דיבור קודם, נוצר צורך לעשות מעשה פיזי שילווה את הנבואה החדשה, כדי שיוכל לעמוד כנגד הדיבור הראשון ולבטל אותו [מלבי"ם]. המלך מציית מיד להוראת הנביא, וַיִּקַּח, כלומר הביא אליו את כלי הנשק שביקש [ביאור שטיינזלץ].