יהואחז מלך ישראל ממשיך את המסורת השלילית של קודמיו, ובוחר לדבוק בדרכי העבודה הזרה שהשתרשו בממלכה. הכתוב מציין כי הוא הלך אַחַר חַטֹּאת יָרָבְעָם. הפרשנים מסכימים כי חטא זה מתייחס להמשך הפולחן של עגלי הזהב. עגלים אלו, שהחטיאו את ישראל, הועמדו במקור על ידי ירבעם בערים בית אל ודן [אברבנאל].
ההדגשה כי וַיַּעַשׂ הָרַע אינה מתארת רק חטא אישי של המלך הנוכחי, אלא מבטאת רצף היסטורי של חטאים. היותו של יהואחז מלך רשע שהוא גם בנו של רשע, מפעילה את העיקרון האלוהי של פקידת עוון אבות על בנים. בעקבות דבקות זו בחטא, התעורר חרון אפו של ה' על ישראל כדי להענישם [מלבי"ם], והעונש בא לידי ביטוי בכך שה' מסר את ישראל לידי חזאל ולידי בנו בן הדד [אברבנאל].