חילופי השלטון בשומרון מסמנים שלב חדש בקורות המלוכה, ותחילתה של שושלת בת ארבעה דורות מיוצאי חלציו של יהוא. רצף שלטוני זה מהווה התגשמות של הבטחת ה' לפיה בני רבעים יישבו ליהוא על כסא ישראל [אברבנאל].
עם זאת, ציון הזמן המדויק שבו עלה יהואחז לשלטון מעורר קושי כרונולוגי. מרישומים קודמים עולה כי יהואש מלך יהודה החל למלוך בשנת שבע ליהוא, וכי יהוא עצמו מלך עשרים ושמונה שנים. חשבון פשוט מראה שיהוא היה אמור למות, ובנו יהואחז היה אמור לרשת אותו, בשנת עשרים ואחת ליהואש. חרף זאת, נאמר כאן כי ההכתרה התרחשה בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה ליהואש.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים ליישוב פער זה היא שהספירה המקראית מבוססת על שנים "מקוטעות", כלומר שנים שאינן מלאות. כאשר נאמר שיהואש עלה למלוכה בשנת שבע ליהוא, הכוונה היא לתחילתה של השנה השביעית, וכך גם השנה העשרים ושלוש מתייחסת לתחילתה של אותה שנה. באופן זה, אף שהספירה נוקבת במספר עשרים ושלוש, בפועל חלפו עשרים ואחת שנים שלמות בלבד. בדומה לכך, גם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה המוזכרות כמשך שנות מלכותו של יהואחז, היו בפועל שנים מקוטעות [מצודת דוד].
מנגד, גישה אחרת פותרת את הפער החשבוני ללא שימוש בשנים מקוטעות. לפי תפיסה זו, יש לקחת בחשבון את שש השנים שבהן יהואש הוחבא בטרם הומלך רשמית. יהוא מלך כבר במהלך שש השנים הללו, ולכן תחילת השנה העשרים ושלוש למלכות יהואש חופפת במדויק את סיום שנות שלטונו של יהוא ועליית בנו תחתיו [רלב"ג].